חיפוש

סירוס - יתרונות וחסרונות

עודכן ב: 29 אוק 2020

סירוס משמעותו מניעה בלתי הפיכה או הפיכה של הזכר להתרבות.

סירוס כלב וחתול מתבצע על ידי מספר שיטות. השכיחה מבניהן היא הורדה של שני האשכים, פרוצדורה המתבצעת בהרדמה מלאה. השיטות האחרות כוללות קשירת צינור הזרע וסירוס כימי. לכל אחת מהשיטות היתרונות והחסרונות שלה. במאמר זה אתמקד בסירוס הכירורגי המסורתי מכיוון שזאת השיטה שאני נוטה להשתמש, שתועלתה רבה יותר במניעת מחלות ובעיות התנהגות. שני סוגי הסירוסים האחרים אינם יעילים במיגור התנהגות אגרסיבית ואין להם יתרונות במניעת בעיות רפואיות הנוצרות עקב רמות גבוהות של טסטוסטרון (ההורמון הזכרי).


הסירוס המסורתי (זה שמתבצע ברוב המרפאות הווטרינריות בארץ) נעשה בהרדמה מלאה כאשר נוצר חתך בין האשכים לפין, ואליו מובאים האשכים ומורדים לאחר קשירה של צינור הזרע וכלי הדם. לאחר מכן נעשות שתי שכבות של תפרים. את העליונה מורידים לאחר 10 ימים.

אצל חתולים, סירוס הנו פרוצדורה מהירה שבה נעשה חתך קטן על גבי כל אחד מהאשכים, שמוצאים לאחר קשירה דומה לזו אצל הכלב, רק שהחתך לא נתפר אלא נסגר לאחר כמה ימים.

אצל נקבות מרכיב הזמן בביצוע עיקור הוא חשוב מאוד, בשל הסיכונים העולים עם מספר הייחומים. אצל זכרים גם בגילאים מאוחרים יותר תהיה תועלת לסירוס, אך יחד עם זאת, כשיש תוקפנות או בעיות התנהגותיות, מומלץ לסרס את הכלב בגיל צעיר.

ההחלטה לגבי סירוס כלב וחתול היא חשובה ויש לשקול אותה בכובד ראש ולקחת בחשבון את הרווחים ואת הסיכונים בביצוע ניתוח זה:


יתרונות הסירוס

ירידה בשכיחות סרטן האשכים. בעיקר כאשר מדובר על כלב עם אשכים טמירים (שאחד או שניהם לא ירדו לשק האשכים ונותרו בתוך התעלה האינגווינלית שבמפשעה או בחלל הבטן).


סירוס מפחית את הסיכון לבעיות ערמונית (Prostate). לא מדובר בסרטן ערמונית, שהוא לא שכיח בכלבים ואף בעל פרוגנוזה טובה להחלמה, אלא במניעה והפחתה של ערמונית מוגדלת, ציסטות וזיהומים. גדילה של הפרוסטטה מתרחשת בכ- 80% מהזכרים הלא מסורסים שעברו את גיל חמש. ערמונית מוגדלת מובילה לעתים לבעיות בהשתנה בגלל הלחץ שהיא משרה על השלפוחית. גם אם מבצעים סירוס לאחר שהערמונית כבר גדולה, הדבר יכול לעזור בצמצום נפחה. למרות זאת, ציסטות וזיהומים קשים יותר לטיפול.

מקטין את הסיכוי לפיסטולה פריאנלית (Perianal Fistule)- זהו אבצס (כיס מוגלתי), הנוצר סביב פי הטבעת שלרוב מתפוצץ ומותיר חור חדש בעור. המחלה מתבטאת בכאב רב ובחוסר נוחות והטיפול בה קשה ולעתים מתסכל. שכיח יותר ברועה גרמני.


הפחתה בסימון שתן בבית ומחוצה לו (יחד עם זאת, ישנם כלבים, במיוחד זכרים שעברו סירוס בגילאים יותר מבוגרים, שימשיכו לסמן מכיוון שטסטוסטרון מופרש ממקומות שונים בגוף מלבד האשכים).


ירידה בשוטטות ובריחה מהבית במטרה למצוא נקבה לזיווג.


שיפור בהתנהגות אגרסיבית ודומיננטית בעקבות ירידה בכמויות הורמון הטסטוסטרון בדם.


סירוס מפחית התנהגות מינית.


מפחית רבייה וגורים לא רצויים.


מוזיל משמעותית את תשלום אגרת העירייה בחיסון הכלבת השנתי.


סיכונים אפשריים לסירוס

משלש את הסיכוי להשמנה. השמנה עלולה להוביל לבעיות מפרקים, בעיות לב, דלקת בטחול וסכרת. השמנה לאחר סירוס (ועיקור) מתרחשת כאשר הבעלים מאכיל את כלבו באותה כמות כמו זו שנתן לו בטרם הסירוס. לכן, יש להתאים את הכמות בה הכלב נשאר במשקל תקין ולהשתדל להפחית בכמות התוספות מהצד.


עליה בשכיחות סרטן מסוג המנגיוסרקומה (Hemangiosarcoma) המערב לרוב את הטחול, הלב ושלפוחית השתן.


שכיחות גדולה יותר לדמנציה בגיל מבוגר. הסיבה נעוצה בדעה שהורמוני הרבייה מהווים הגנה מסוימת על המוח.


סיבוכים של הרדמה או של הניתוח. אין שום ניתוח או פרוצדורה כירורגית החפים מסיכונים. הניתוח נעשה תחת הרדמה כללית והוא עלול להסתבך כאשר חלה תגובה לא רצויה לחומרי ההרדמה. כמו כן עלולים להיות דימומים, זיהומים, דלקות, אבצס, פתיחת התפרים ועוד. על מנת למזער סיכונים אלו, מבוצעת בדיקת דם ביום הסירוס, החיה נבדקת מראש ועד זנב ואם ישנן בעיות רפואיות שקדמו לסירוס יש לציין אותן בפני הווטרינר המנתח כדי שייקח בחשבון בטרם מחליט להכניס את החיה לניתוח.


אז האם כדאי לסרס?

התשובה נעוצה במספר דברים שצריכים לקחת בחשבון: גיל, גזע ומצב בריאותי. באופן כללי המלצתי היא לסרס, אך כל מקרה צריך להיבחן לגופו. כמצוין במאמר על עיקור, אל תמהר לסרס את כלבך. יש לסירוס את הזמן שלו, ויש לקבל את כל האינפורמציה מהווטרינר המטפל.





52 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול