תולעת הפארק - קטנה אך ממזרה

תולעת הפארק, או בשמה המקצועי, ספירוצרקה לופי (Spirocerca lupi), היא תולעת עגולה, קטנה, ואדומה, אשר נראית תמימה, אך היא ממש לא כזאת. השם ניתן לה בשנות ה- 80, בעקבות גילויה בפארק הלאומי ובספארי שברמת גן. עיקר תפוצתה הוא במרכז הארץ, אך היא קיימת גם בשאר האזורים.

מחזור החיים

כולל הפרשת ביצים המכילות לרווה (הצורה הצעירה של התולעת) בצואה של וקטור (לרוב ציפורים), ואכילתו ע"י פונדקאי ביניים, הלו הן חיפושיות הזבל. בתוך החיפושית, הלרווה אינה מסיימת את התפתחותה, אלא מחכה למצוא את הפונדקאי הסופי, הכלב. כלבים לרוב נדבקים בתולעת בשוגג ע"י בליעת חיפושית הזבל, או ע"י אכילה ישירה של התולעת דרך הצואה. דרך נוספת אך פחות שכיחה היא באמצעות אכילה של פונדקאי מעבר (עופות, זוחלים, מכרסמים). הלרווה הצעירה נודדת דרך כלי הדם, אל קיר הקיבה והוושט, שם היא יוצרת גידולים קטנים המכונים גרנולומות. בתוכן, התולעת מגיעה לבגרות ומטילה ביצים בוושט, אשר נבלעות ומופרשות בצואה. כאשר נוצר קרע בכלי דם גדול כמו אבי העורקים, במהלך נדידת התולעת, הכלב ימות מוות פתאומי בגלל דימום פנימי, גם בלי סימנים מוקדמים. הגרנולומות עלולות לגרום לחסימה בוושט, ובעקבותיה הקאות (עם או בלי דם), קשיים בנשימה ושיעולים. במקרים מסוימים, גידולים אלה מתפוצצים וגורמים לקרעים בקיר הוושט. מצב זה עלול גם להסתיים במוות מצער.

סימני מחלה

רוב ההדבקות הן א-סימפטומטיות וסימנים לא נצפים עד לשלב מאוחר של המחלה, כאשר הגרנולומות גדולות מאוד או הפכו לגידולים סרטניים. כאשר זה קורה, יש קשיים בבליעה ומכאן הקאות או פליטות לאחר האוכל.

לעתים הסימפטומים באים לידי ביטוי בשיעולים, המאובחנים בהרבה מקרים כשעלת מכלאות.

כלבים רבים חווים בעיות נוירולוגיות ואורטופדיות לאורך הגב בשל הנדידה של התולעת בתעלה של עמוד השדרה.

במקרים נדירים ייתכן מוות פתאומי בשל קרע של כלי דם בעקבות נדידת התולעת בכלי דם אלו.

אבחון

התולעת ניתנת לאבחון ע"י בדיקת צואה, בה מחפשים את הימצאותן של הביצים, ע"י אנדוסקופיה, המאפשרת מבט לתוך הוושט וע"י צילום רנטגן של הוושט המעידים על הימצאות גרנולומות.

טיפול ומניעה

היעילות בטיפול תלויה בזמן אבחון המחלה. ברוב המקרים, קשה לטפל במחלה בגלל שהסימנים מופיעים בשלב מאוחר מידי. הטיפול הכי אפקטיבי כולל זריקה של תרופה הנקראת דקטומקס או איברמקטין הניתנת אחת לחודשיים- שלושה לאורך כל חייו של הכלב, והיא למעשה מונעת את התפתחותה של התולעת והורגת אותה בעודה במעיים של הכלב.

בשנים האחרונות ישנן עדויות של כלבים שקיבלו טיפול מונע באופן סדיר ועדיין התגלו כנושאים את התולעת. על מנת להגדיל את הסיכויים למניעה כמעט מוחלטת של התפתחות התולעת, מומלץ, בנוסף לזריקות הדו- או תלת- חודשיות, להוסיף תכשירים נוספים כמו אמפולה מסוג אדווקט (ADVOCATE) שבנוסף ליעילותה כנגד פרעושים, יעילה גם נגד תולעת הפארק. תכשירים נוספים המצויים כיום בשוק הם נקסגארד ספקטרה (פרעושים + קרציות + תולעת הפארק) וטריפקסיס.

חשוב מאוד! כלבים מגזע בורדר קולי, רועה אוסטרלי והמעורבים שלהם עלולים להיות רגישים לחומר ההזרקה. זאת בגלל הימצאות מוטציה מסוג MDR1 ההופכת אותם לרגישים לתרופה. בכלבים אלה יש לבצע בדיקת דם לשלילת הגן הבעייתי העלול לגרום לשוק אנאפילקטי באם ניתנת הזריקה.

בשוק קיימים תכשירים אחרים לשימוש כנגד המחלה אצל אותם כלבים שיוצאים חיוביים לגן המוטנטי.